להלן סיפור של חולה שטופלה אצלי שסבלה מהשמנת יתר:
החולה: שולמית זק
השינוי הגדול בחיי היה לקבל את חיי מחדש
באוגוסט 2001 שקלתי 133 ק''ג (גובה 1.53 מ') – הייתי כ''גוש בשר'' נטול חיים – לקום מהכורסא לשירותים היה בשבילי ''מסע אלונקות''.בתקופה זו, חיי היו נטולים קשרים חברתיים, זוגיים וכמובן נטולי חיים אינטימיים לשמם. מיעטתי לצאת מהבית מלבד לעבודה, חשתי מבודדת בגלל המוגבלויות הפיזיות שלי ולכן גם סבלתי מעצבות תמידית. כל פעילות בסיסית יומיומית כגון: רחצה, הליכה מהסלון לשירותים היתה קשה וכמעט בלתי אפשרית בעבורי.במקום העבודה, בשל הקושי הפיזי לתפקד, נאלצתי לבקש סיוע מהעובדים, אשר לא פעם מאסו בהתנהגותי ולא גילו אמפטיה למצבי.כתוצאה מההשמנה הקיצונית, סבלתי גם ממחלות נלוות, כגון: סוכרת, כולסטרול גבוה, פסוריאזיס והשיא היה התקף לב חריף וצינתור עם החדרת בלון שעברתי בעקבותיו.מצבי הלך והתדרדר וכל מאמץ להרזיה הסתיים בכישלון ובעליות משקל בריבית.הגעתי למסקנה כי אם לא אפתור את בעיית ההשמנה, לא אוכל להמשיך כך ובוודאי שאדרדר למקום לא רצוי - המסקנה היחידה הייתה שיש לחפש פתרון יעיל לתוצאות מיידיות וארוכות טווח. פניתי לרופא המשפחה ולקרדיולוג שלי בבקשה שיפנו אותי לניתוח לטיפול בהשמנה חולנית, אולם הם לא המליצו לי על הניתוח בשל התקף הלב שעברתי ובשל כל המחלות הנלוות כתוצאה מהשמנת היתר (הייתי חולה כרונית קשה).בדיעבד גיליתי כי ניתוח כזה מיועד בדיוק לאנשים כמוני, שהסכנה הממשית אינה ניתוח אלא השומן והמחלות שנלוות אליו, וכי מדובר בחוסר מודעות לנושא ההשמנה ולפיתרון הכירורגי.בעקבות הניתוח הפחתתי ממשקלי מעל 60 ק''ג והחלמתי מכל המחלות הנלוות (כן, גם מהפסוריאזיס..)היום אני יכולה להצהיר שקיבלתי את חיי בחזרה. אני מנהלת חיי חברה פעילים: חיה ומתפקדת, אפילו קושרת את שרוכי הנעליים בקלות, הולכת, שוחה, מבלה עם חברים ואף מצאתי אהבה. אפילו אומרים לי שאני ממש ''כדור מרץ''.
בגיל 55, סבתא לנכד... אני מרגישה כמו עלמה צעירה מלאת אנרגיות שרוצה רוצה ורוצה לחיות, ליהנות ולתרום וכמובן לנסות לעזור לכל אלה שחושבים שהיופי בחיים שייך לאחרים ולא להם... להצטרף אלי ולראות שאפשר גם אחרת.
חשוב שאנשים יבינו שהפתרון הכירורגי הוא רק אמצעי בדרך אל המטרה, כדי לשמור על ההישגים צריך לעשות סוויץ' בראש ולהקפיד על תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית.'
הביקורת שלי על דניאלה:
במקרה של דניאלה זה היה פחות חמור משום שדניאלה הייתה בתחילת הדרך וידעה ישר לפנות לבקשת עזרה.
כיום דניאלה במצב הרבה יותר טוב מכל הבחינות, שמחתי מאוד לטפל בה ואשמח לשמוע ממנה גם בעתיד על התקדמותה במשך החיים.
ד"ר לבון רופא מומחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה